דילוג לתוכן הראשי

המשטרה מפעילה אותי לבצע עבירת תנועה בצומת אלנבי פינת מקווה ישראל ת"א, בהיפנוזה.

נספח ג'
מועד המשפט מתקרב. המשטרה כנראה רוצה לטעון שאני עבריינית תנועה סדרתית, ולכן, כ-3 ימים לאחר שפרסמתי את האירוע כמפורט בנספח ב', משקיעה המשטרה מאמצים והפעם היא לא לוקחת סיכון והולכת על בטוח.

ולהלן האירוע:
יצאתי מחנות לבעלי חיים, שברח' יהודה הלוי 49, ת"א, וצעדתי לכיוון רח' אלנבי. פני היו מועדות אל בית הקפה שברח' מקווה ישראל פינת נחלת בנימין.
בצומת אלנבי 117 פינת יהודה הלוי 47, פניתי שמאלה, לחצות את כביש יהודה הלוי  ואחריו את כביש מקווה ישראל, אל צומת אלנבי  119 פינת מקווה ישראל 2,  כדי לחצות משם את רח' אלנבי ולהמשיך אל יעדי.

לציין, כי מי שעוקב אחריי, יכול היה לצפות שאעשה את המסלול הזה.

2 הכבישים שעמדתי לחצותם, זהים כמעט לחלוטין לכבישים נשוא הדו"ח. הם כבישים רחבים, דו מסלוליים כל אחד, וביניהם מתחם אי תנועה גם הוא רחב.

ידוע לי מזה שנים, כי הרמזורים ב- 2 כבישים אלה, תמיד מהבהבים באותו צבע, או ירוק או אדום. הפעם הופתעתי לגלות, כי הרמזור בכביש יהודה הלוי, הראשון, ירוק, והרמזור בכביש מקווה ישראל, השני, אדום. כ"כ, היה לי מוזר לראות, כי למרות שהרמזור בכביש מקווה ישראל הבהב אדום להולכי רגל, הכביש היה שומם מכלי רכב, בשעה שהכביש אמור להיות סואן .
ואז הבחנתי ברכב ואן משטרתי חונה באורות דלוקים, צמוד למדרכה באלנבי 119, לפני מעבר החצייה, פינת מקווה ישראל 2.


הבנתי, שהרמזורים קיבלו טיפול זדוני מידי השוטרים העבריינים, ולא היה לי ספק שבתוך הואן המשטרתי מותקנת מצלמה שאמורה לתעד אותי מבצעת עבירת תנועה. אמרתי לעצמי: "...טוב, אז הם טיפלו ברמזור... אבל אני רואה שהרמזור השני אדום... ואני גם רואה אותם... אז מה הם חושבים, שאני אעבור באור אדום, ועוד כשאני רואה אותם מולי?...".

חשבתי, מטומטמים, וירדתי לחצות את כביש יהודה הלוי, הראשון, שבו הרמזור הבהב ירוק, בידיעה ובכוונה ברורה, לעצור במתחם אי התנועה המפריד בין שני הכבישים, ולהמתין שהרמזור בכביש השני, כביש מקווה ישראל, יתחלף לירוק.
אך מתברר, כי הטיפול הזדוני ברמזור, היה רק חלק מתכניתם השטנית של אוכפי חוק מושחתים אלה, והם לא התכוונו להשאיר את ההחלטה בידי אם לעבור באדום או בירוק, אלא, תכננו לכפות עלי לעבור באדום, וגרמו לי לפעול באופן הזוי לחלוטין, בניגוד לרצונותיי, לכוונותיי ולהחלטותיי, כשהם משתמשים באמצעי היפנוזה. 

וזה מה שהתרחש:
כאמור, ירדתי לחצות את כביש יהודה הלוי, הראשון, המרומזר בירוק, וצעדתי לאיטי, במושכי אחריי עגלת קניות כבדה, וגופי רוכן קדימה להקל על הסחיבה.
ואז לפתע, לאחר כ-4 צעדים, גופי הזדקף, ראשי הורם כאשר סנטרי משוך קדימה, ובקלילות בלתי מוסברת פתחתי בהליכה מהירה ובלתי נשלטת, כשאני לא חשה את עגלת הקניות הכבדה שאחזתי בידי, ובכלל לא חשתי שאני אוחזת דבר בידי.
כך צעדתי בצעדים נחושים קדימה, תוך הרמת ברכיים והנפת הרגל קדימה, באופן שלא מאפיין את הליכתי. ובו בזמן גם הפסקתי לשמוע את רעש הרחוב.
בהתקרבי אל מתחם אי התנועה, מישהו שצעד מאחוריי, השיג אותי ועלה לפניי על אי התנועה ואני אחריו. מזווית עיניי, הוא נראה כצללית, אך חשבתי לעצמי, שכך נראה אדם כשמביטים בו מזווית העין. הצללית גמעה במהירות את מתחם אי התנועה, וירדה על כביש מקווה ישראל, ואני בעקבותיה, לא ראיתי כלל רמזור.
לציין, כי גם כאשר הצללית כבר צעדה לפניי כשגבה אלי, עדיין ראיתי צללית, אך הדבר כלל לא נראה מוזר בעיניי. כעבור מספר צעדים הצללית פשוט נעלמה, כמו התאדתה...
מיד לאחר מכן, שוב שמעתי את רעש הרחוב... ושוב חשתי את כובד עגלת הקניות שסחבתי... ואז גם גיליתי שאני נמצאת לבדי באמצע מעבר החצייה על כביש מקווה ישראל כשהרמזור אדום... ורכבים החלו להתקרב לעברי...

נתקפתי בהלה וקריאה נפלטה מפי: "...אמא'לה!... מה אני עושה כאן... איך הגעתי לכאן...". ומיהרתי להגיע אל המדרכה ממול, שבצמוד אליה חנה הואן המשטרתי.

אף שוטר לא נראה בשטח למרות שהיה רכב משטרתי חונה במקום, בשום שלב לא הופיע שוטר והעיר לי על החצייה האסורה, וכמובן שלא נרשם לי דו"ח. חלונות הואן היו מוגפים וכהים וכל האורות בו דלקו. העליונים והתחתונים.

ברגע הראשון תהיתי: "...איך יכולתי כך לחלום...", אך מיד התעשתי ואמרתי לעצמי: "...אין מצב שחלמתי... הרי ראיתי את השוטרים ואת הרמזור האדום והיה ברור לי שאני עוצרת במתחם אי התנועה... והייתי דרוכה להקפיד על כך...".
ואז הבנתי, שלא פעלתי מתוך עצמי, אלא הופעלתי בהיפנוזה.

צמרמורת אחזה בי, שהרי אם אפשר להפעיל אותי כך בניגוד לרצוני, הרי שאפשר באותו אופן גם להוביל אותי אל מתחת לגלגלי רכב שימחץ אותי למוות...

כבר ניצלתי בעור שיני מכמה ניסיונות דריסה זדוניות, ובמשפחתי היסטוריה של תאונות דרכים הזויות
כ"כ, קיבלתי איום על חיי בפייסבוק ע"י בחור בשם אלחנן קאהן, ששאל אותי 
"...מה את יודעת על שיטת רצח בתאונת דרכים... כאשר יש 2 עדים שיעידו שהקורבן הוא אשם?...".


* * * * * * * * * * * * 

משך כחודש וחצי לאחר האירוע הנ"ל, ביצעתי בדיקה בצומת הזו, בשעות שונות ובעיקר בשעות הערב,  והתברר לי באופן חד משמעי, כי 2 הרמזורים ב-2 הכבישים, מהבהבים תמיד באותו זמן, או ירוק או אדום, ולא היה פעם אחת שהרמזורים הבהבו בצבעים מנוגדים.

* * * * * * * * * * * *
   
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סרטונים ופרסומים ששופכים אור על רצח רבין.

פעילות הוועדה הציבורית ע"ש   אדיר ז'ק ז"ל ,  לחקר רצח רבין . האתר של הוועדה הציבורית לחקר רצח רבין תביעת הוועדה הציבורית לחקר רצח רבין, נגד "ידיעות אחרונות" בגין הוצאת לשון הרע שיחה עם רותי איזיקוביץ מהוועדה לחקר רצח רבין ז"ל יגאל עמיר לא רצח את רבין - סרטון המבוסס על מאמר של רותי איזיקוביץ . לפני 16 שנה, תוכננה התנגשות בראש הממשלה יצחק רבין פרופ' אריה זריצקי - לא יתכן שיגאל עמיר רצח את רבין  - חלק א' פרופ' אריה זריצקי - לא יתכן שיגאל עמיר רצח את רבין - חלק ב' שאלות רבות הקשורות לרצח רבין התחקירים של נפתלי גליקסברג, אריק ברנשטיין ונורית קידר תיק לא סגור - רצח רבין 1 תיק לא סגור - רצח רבין 2 תיק לא סגור - רצח רבין 3 תיק לא סגור - רצח רבין 4 תיק לא סגור - רצח רבין 5 תיק לא סגור - רצח רבין 6 תיק לא סגור - רצח רבין 7 תיק לא סגור - רצח רבין 8 תיק לא סגור - רצח רבין 9 תיק לא סגור - רצח רבין 10 התחקירים של החוקר והמרצה: מר נתן גפן רצח רבין - מהתנקשות מבוימת לרצח ממוסד 1 רצח רבין - מהתנקשות מבוימת לרצח ממוסד 2 רצח רבין - מ

יפה ואריה דרעי, ופרשת ניצול הקשישים, ניצולי השואה, איסר ואסתר ורדרבר, שהסתיימה ברצח אכזרי של הקשישה אסתר ורדרבר.

1. כבר בבגרותו התבלט   אריה דרעי , כ עסקן ציבורי, כששימש מזכיר הישוב החרדי, מעלה עמוס, וחבר המועצה האזורית גוש עציון. עלייתו המוקדמת והמהירה לעמדות כוח, מסתבר, משכה אליו נוכלים, שראו בו כלי לשאיבת כספי ציבור לעצמם, וביקשו את קירבתו. נוכלים אלה מתברר, גם מתמחים  בחליבת הונם של ניצולי שואה תמימים . 2. איסר ואסתר ורדרבר , היו בני זוג עריריים , ילידי פולין וניצולי שואה , אשר בשנת 1957 הגיעו לניו-יורק וקבעו בה את מקום מושבם.  3. בסוף שנות ה-70, בערוב ימיהם, מצאו עצמם הזוג ורדרבר, מגיעים לארץ ישראל, מובלים אל בית היתומות וינגרטן בירושלים, שם הוצגה בפניהם היתומה העליזה, יפה כהן, בת ה-19 , שבדיעבד מתברר, שימשה נערת פיתוי חסודה. 4. הנוכלים שגררו את בני הזוג ורדרבר בערוב ימיהם לארץ ישראל, הצליחו לשכנעם בחזותם המשכנעת ובלשונם החלקלקה, כי מה שהם מציעים להם הוא דרך להנציח את הוריהם שנספו בשואה. הם יתמכו כספית בזוג צעיר חסר כל שעומד להתחתן, וכאשר יוולדו להם ילדים, הם יתנו לילדיהם את שמות הוריהם שנספו בשואה. 5. ברור, כי המלכודת הזו, שנפלו לתוכה זוג הקשישים ניצולי השואה התמימים, תואמה עם

מתוך פסק הדין של השופט צמח, במשפטו של אריה דרעי.

מתוך פסק הדין (השופט צמח) : בתחילת יוני 1990  -  אסתר ורדרבר מגיעה ארצה  לגילוי המצבה של בעלה,  וגם מבקרת בבית הזוג דרעי,  ובתאריך 20.6.90 -   חוזרת אסתר לארה''ב. ביום 15.6.90,  עוד ב היות אסתר בארץ , מתפרסמת כתבת תחקיר, שכותרתה:  כמה דירות יש לשר דרעי ואיך ממן את דירתו החדשה.  אך  אריה דרעי,  למרות שיטען מאוחר יותר כי  עושרו בא לו מידי בני הזוג ורדרבר, לא ביקש מאסתר למסור גרסה בענין,  ואסתר תשוב לניו-יורק. חוקרי המשטרה מנסים להגיע לאסתר ורדרבר  ולגבות עדות מפיה.  אריה דרעי  באמצעות  עושי דברו, יטרפד ניסיון זה להגיע לאסתר ולחוקרה , ואסתר לא תמסור הודעה במשטרה. תחת זאת,  יבקש ממנה אריה דרעי שתחתום לו על תצהיר  שיתמוך בהגנתו המתהווה.  התצהיר מטעה בתוכנו, ואסתר מסרבת לחתום. באין תצהיר,  עמד  אריה דרעי  על חיוניותה העצומה של גרסתה,  ושליח מטעמו יקליט  את  אסתר ורדרבר בסתר . הניסיונות  להטעותה ולשים דברים בפיה, לא יועילו.  אסתר  לא תאשר את הגרסה של אריה דרעי  כפי שיטענו באזניה. תוך  תקופה זו,  שבה נעשים מאמצים כושלים,  לשכנעה שתחתום על תצהיר מטעמו של אריה דרעי, תקפח אסתר ור