האתר של מלכה טייכר-מילר

בעיצומו של חג חנוכה, בין התאריכים: 2-5 בדצמבר 2010 , פרצה שרפה נוראה בהר הכרמל,  כמוה לא ידענו,  שגבתה קורבנות כבדים בנפש וברכוש. אוטובוס ובו צוערי משטרה, נלכד בתוך חומת אש, ונוסעיו נספו . במלאת שנה לאסון, כתב  רשף דוד וענונו , ראש מדור מניעת דליקות ודובר שירותי כבאות והצלה חדרה, מאמר: " קטנות האדם מול איתני הטבע ", ובו הוא מתעד את אשר היה עד לו. ולהלן קטע מתוך המאמר : "...אני חוזר לאותו יום שבו ראיתי איך מפלצת האש האכזרית , שינתה כיוון ללא שום סימנים מוקדמים, נעה במהירות עצומה, דילגה על רכסים שלמים עם להבות בגובה של 50 מטרים , וכילתה את היער והחורש הטבעי , כאילו היו שלף בשדה קוצים. תוך פחות מ-3 דקות  גמאה האש מרחק של 1,500 מטרים ... עמדתי משתומם. מעולם לא ראיתי מחזה כזה ...". שנה וחצי לאחר האסון, מפרסם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, את דו"ח החקירה שביצע לאסון, אשר עיקריו פורסמו בעתון "ישראל היום" . וכך מתאר המבקר את 10 הדקות האחרונות של אוטובוס צוערי המשטרה בתוך מלכודת האש (עמ' 13) : "... בשעה 15:30 מפקדת תחנת חיפה (אהו

קורות חיים   מתוך אתר הרשות השופטת אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

קורות חיים אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

קורות חיים , מתוך אתר הרשות השופטת. שמואל בוקובסקי  - הוא שופט לעינייני משפחה, וסגן נשיא בימ"ש לענייני רווחה במחוז המרכז. ואשתו, מיכל מילשטיין-בוקובסקי - היא עובדת רווחה, פקידת סעד. והם  סוחרים בילדים ובמשפחות חלשות .                                                                   צפו בסרטון עד הסוף. ילדה מוחזקת בת ערובה בבית היתומים נרדים בערד ציטוט מתוך הסירטון : "... ילדה זו הוצאה בכוח מבית הוריה ובניגוד לרצונה ע"י עובדים סוציאלים ... במשך מספר חודשים התגלגלה הילדה ב-4 פנימיות לאורכה של הארץ...". "... פקידת הסעד מיכל מילשטיין-בוקובסקי , אף הכתה את הילדה ודחפה אותה, לעיניהם של אנשי בטחון בבית המשפט בנתניה ... ".  "... השופט שמואל בוקובסקי , שלח תינוקות ממשפחות נורמטיביות  לאימוץ ...". שימו לב : "... שופט לענייני משפחה, שנשוי לעובדת רווחה, ממשיך לכהן בתפקידו, ומבקר המדינה לא פוצה פה ...". "...אז

הנני עושה מכתבי זה גלוי, כדי   להגן על עצמי   מפני  סינדיקט פשע , אשר פועל לחיסולי, והמכונה על ידי " תעשיית רצח ". בימ"ש , בהיותו  צומת חשובה ומרכזית בחיי החברה , אמור בפסיקותיו, גם להתוות דרך, ולעצב את הנורמות החברתיות, שיהיו בשורה לחברה כולה, ובעיקר לחלשיה, ביניהם קורבנות " תעשיית הרצח ", אליהן אני נמנית, כפי שאני מרחיבה בבלוג שלי, המהווה חלק בלתי נפרד מתיק זה. ולהלן הקישור לבלוג:  http://taichermiller.blogspot.com / . לקורבנות הפשע התמימים  העוברים  טרור נפשע  בשיתוף פעולה וגיבוי של  שוטרים עבריינים   העושים תפקידם  כלי רצח  בידי " תעשיית הרצח ", בעבור טובות הנאה, אין כתובת לפנות אליה שתושיעם.  ביהמ"ש הוא איפה, הכתובת היחידה, שבה תולים הקורבנות חסרי הישע, את כל יהבם . אך כאשר   בימ"ש הוא חלק מסינדיקט פשע שטני זה , עומדים הקורבנות בפני מצב בלתי אפשרי. אין להם מוצא ולא קרן אור, ייאוש טוטאלי משתלט עליהם  ומכניעם , וכך הם נופלים בידי כוחות הרשע כפרי בשל. אני החלטתי להיאבק בסינדיקט פשע שטני זה עד לחשיפתו ולחיסולו . ברור לי, כי

רקע כללי אני גרה בדירת קרקע בדמי מפתח, שהכניסה אליה נפרדת, דרך שביל העובר בתוך גינה, עליה הוקמה חנייה פלילית , כפי שארחיב בנפרד.  כדיירת בדירת קרקע, אני נוהגת כל יום לנקות את חזית דירתי המשמשת באופן טבעי גם את דיירי הבית האחרים.  בחצר האחורית הקמתי 2 פינות ישיבה. אחת לשימוש יומיומי שוטף ואת השנייה ריצפתי ובה אני בונה סוכה בחג סוכות.  וזה המצב מזה שנים .  הרקע לדו"ח בעלת הבית מעסיקה אדם אשר פעם בכל שבוע מגרף את החצר, והוא נדרש לא לגרף בפינות הישיבה שלי , לכן, אני מגרפת את הפינות האלה כל יום . כחודש וחצי לפני שנרשם לי הדו"ח , המגרף נעלם, והצטברו עלים בשטח שהוא מנקה . במצב רגיל הייתי לוקחת יוזמה ומגרפת את השטח כולו, אך ידעתי שהיעלמותו זדונית ומתואמת עם החוקרים הפרטיים הפועלים לחיסולי, שבעלת הבית, מירית לויט, היא חלק מהם , והתכוונתי לגלות לאן הם חותרים, לכן השארתי את המצב כפי שהוא והמתנתי.  כשבועיים לפני עריכת הדו"ח , בעת שגזמתי עצים בגינה, לפתע ראיתי את

נספח ג' מועד   המשפט   מתקרב. המשטרה כנראה רוצה לטעון שאני עבריינית תנועה סדרתית, ולכן,  כ-3 ימים לאחר שפרסמתי את האירוע כמפורט בנספח ב' , משקיעה המשטרה מאמצים והפעם היא לא לוקחת סיכון והולכת על בטוח. ולהלן האירוע : יצאתי מחנות לבעלי חיים, שברח' יהודה הלוי 49, ת"א, וצעדתי לכיוון רח' אלנבי. פני היו מועדות אל בית הקפה שברח' מקווה ישראל פינת נחלת בנימין. בצומת אלנבי 117 פינת יהודה הלוי 47, פניתי שמאלה, לחצות את כביש יהודה הלוי  ואחריו את כביש מקווה ישראל , אל צומת אלנבי  119 פינת מקווה ישראל 2,   כדי לחצות משם את רח' אלנבי ולהמשיך אל יעדי. לציין, כי מי שעוקב אחריי, יכול היה לצפות שאעשה את המסלול הזה . 2 הכבישים שעמדתי לחצותם, זהים כמעט לחלוטין לכבישים נשוא הדו"ח . הם כבישים רחבים, דו מסלוליים כל אחד, וביניהם מתחם אי תנועה גם הוא רחב. ידוע לי מזה שנים, כי הרמזורים ב- 2 כבישים אלה, תמיד מהבהבים באותו צבע, או ירוק או אדום. הפעם הופתעתי לגלות, כי הרמזור בכביש יהודה הלוי, הראשון, ירוק, והרמזור בכביש מקווה ישראל, השני, אדום . כ"כ, ה