דפים

יום שלישי, 22 במאי 2012

מכתב גלוי אל השופט ישראל ויטלסון


הנני עושה מכתבי זה גלוי, כדי להגן על עצמי מפני סינדיקט פשע, אשר פועל לחיסולי, והמכונה על ידי "תעשיית רצח".

בימ"ש, בהיותו צומת חשובה ומרכזית בחיי החברה, אמור בפסיקותיו, גם להתוות דרך, ולעצב את הנורמות החברתיות, שיהיו בשורה לחברה כולה, ובעיקר לחלשיה, ביניהם קורבנות "תעשיית הרצח", אליהן אני נמנית, כפי שאני מרחיבה בבלוג שלי, המהווה חלק בלתי נפרד מתיק זה. ולהלן הקישור לבלוג: http://taichermiller.blogspot.com/.

לקורבנות הפשע התמימים העוברים טרור נפשע בשיתוף פעולה וגיבוי של שוטרים עבריינים העושים תפקידם כלי רצח בידי "תעשיית הרצח", בעבור טובות הנאה, אין כתובת לפנות אליה שתושיעם. 
ביהמ"ש הוא איפה, הכתובת היחידה, שבה תולים הקורבנות חסרי הישע, את כל יהבם.

אך כאשר בימ"ש הוא חלק מסינדיקט פשע שטני זה, עומדים הקורבנות בפני מצב בלתי אפשרי. אין להם מוצא ולא קרן אור, ייאוש טוטאלי משתלט עליהם ומכניעם, וכך הם נופלים בידי כוחות הרשע כפרי בשל.


אני החלטתי להיאבק בסינדיקט פשע שטני זה עד לחשיפתו ולחיסולו.
ברור לי, כי זו מלחמת דוד בגוליית, אבל מסתבר, שאפשר לנצח את גוליית גם עם רוגטקה, אם בוחרים בצד שיש בו אלוהים, כפי שאני בחרתי. 


אחת משיטות החיסול הידועות של "תעשיית רצח" שטנית זו, היא תפירת תיק לקורבן שיציגו כחולה נפש, ולא סתם חולה נפש, אלא כזה שחובה לאשפזו בכפייה.... והקורבן חוסל.
זה פשוט כך לחסל, כאשר בין שותפי סינדיקט פשע שטני זה, גם שוטרים, שופטים, ופסיכיאטרים עבריינים, הפועלים תחת מטריה אחת, בתיאום ושיתוף פעולה, לחיסול הקורבן התמים.

בתאריך 27.10.2011, התקיים דיון ראשון בתיק, אליו הגעתי מצוידת בכתב הגנה המהווה כתב תביעה שכנגד. אתה סירבת לקבל את ההעתק שנועד לביהמ"ש, בעוד תובעת המשטרה קיבלה את ההעתק שלה. הנני מצרפת לך בזאת העתק לתיק ביהמ"ש.                                                                                                          נספח א'                                                    

את הכתב שלי, נספח א' הרצ"ב, פרסמתי בבלוג שלי, ומתחתיו תיעדתי בתגובה, אירוע מתאריך 29.1.2012, שהמשטרה תכננה נגדי, במטרה למלכד אותי לקראת המשפט. רצ"ב התיעוד.                                    נספח ב'


לציין, כי אני נתונה במעקב פלילי 24 שעות ביממה, ובתוך כך גם הבלוג שלי נעקב.

כ-3 ימים לאחר שפרסמתי את נספח ב' הרצ"ב, חוויתי אירוע נוסף. הפעם זה היה חמור ביותר, ופרסמתי את האירוע כתגובה מתחת לנספח ב'. באירוע זה מסתבר, השוטרים העבריינים לא סמכו עלי שאבצע עבירת תנועה, והם דאגו לכפות עלי בהיפנוזה לבצע עבירת תנועה חמורה. רצ"ב התיעוד.                                            נספח ג'
                                ******************
כאמור בנספח א'השוטר שרשם לי את הדו"ח, אמר לי, כי גם שופטים מקבלים כסף מהפשע הזה, ומכאן שאין לי תקווה.

השוטר כמובן לא חידש לי מאום. על בשרי למדתי מי הם שופטינו.
מבין השופטים הרבים שהכרתי, לא היה ולו גם צדיק אחד בסדום, וגם הפעם מסתבר, לא פגשתי את הצדיק האחד. 

להלן תיעוד מביהמ"ש לתעבורה בבואי לדיון הראשון בתיק:

1.  בהגיעי לביהמ"ש, נכנסתי בקומת הכניסה למעלית אל הקומה השלישית, ויחד איתי נכנסו עוד אנשים. בקומה השלישית נפתחה דלת המעלית וכולנו יצאנו יחד אל פרוזדור קטן, שהוביל אל אולם פתוח בו הייתה קבלת קהל.

2.  ממול נצפתה עמדה בודדת מאוישת בבחורה צעירה, שהייתה שקועה ברישומים, ואיש לא המתין בעמדה זו. לצידה ניצבה אישה מבוגרת נמוכה כהת עור ושיער קצר, שרכנה לעברה והסבירה לה משהו. כשהאישה ראתה שיצאנו מהמעלית, היא מיד עזבה את העמדה וצעדה לעברינו, באוחזה ניירת בשתי ידיים מושטות קדימה ומורמות בגובה החזה, כאילו התכוונה למוסרדם למי מאיתנו.

3.  מבטה התמקד בי, אך חשבתי אולי רק נדמה לי, והיא בעצם ממהרת לתפוס את המעלית לפני שזו תיסגר, אז מיהרתי לפנות לה דרך וזזתי הצידה, אך היא, סטתה לכיווני וצעדה היישר אלי, תוך שהיא חוסמת לי את הדרך. נאלצתי לעצור בעוד האחרים התקדמו.

4.  האישה נעצרה במרחק אפס ממני, ממש נצמדה אל גופי, ורק הניירת שהחזיקה בידיה הפרידה בינינו. חשתי את נשימותיה עלי והוטרדתי באופן בלתי סביר. ידעתי, כי סינדיקט הפשע שהפעיל את השוטרים נגדי מפעיל גם את האישה הזו נגדי, וחיכיתי לראות לאן זה מוביל.

5.  היא המשיכה לחסום אותי, ראשה מורם מול פניי, מבטה ממוקד בעיניי, וכך אולצתי להתעכב. המעלית נסגרה, ועדיין היא לא זזה. על פניו, תודרכה והמתינה לי במיוחד. אמרתי לה בתקיפות: "...מה הבעיה שלך!?... מה את רוצה!?...".

6. האישה לא השיבה, אך לפתע ביצעה תפנית חדה לאחור ובצעדים נחושים צעדה חזרה אל העמדה, שרק לפני שנייה עזבה, ושוב רכנה כמו קודם מעל הפקידה, כאילו לא עזבה את העמדה מקודם, והמשיכה להציג שהיא מסבירה לפקידה, שכלל לא שהתה לדבריה. היה ברור על פניו, כי הכל הצגה זדונית מבוימת לכבודי.


7.  זיהיתי את הכוונה מאחורי התנהגותה המוזרה של האישה.  למשוך אליה את תשומת ליבי, בציפייה שאגש אליה לברר בקשר למשפט, ואז יבוא העוקץ.

8. יכולתי למנוע את המפגש איתה, ולגשת לעמדה שניצבה בקצה האולם, בה עמדו בתור אנשים, והיה ברור שזו העמדה שעלי לגשת אליה, אלא, שהיה לי עניין להוציא את המרצע מהשק, ולכן, ניגשתי לעמדת הדמה בה התחפרה האישה.

9.  בחרתי לפנות אל הפקידה שעסקה ברישומים, והתעלמתי בכוונה מהאישה שעמדה ליד הפקידה, ושאלתי אותה: "...סליחה, לאן אני פונה עם דו"ח תנועה?...". הפקידה, משום מה לא הגיבה כאילו לא שמעה אותי

10. חזרתי ושאלתי את הפקידה שוב, בקול רם יותר, והפקידה המשיכה לא לשמוע, ואפילו לא הרימה עיניה לראות מי מדבר איתה. הגברתי את קולי ושאלתי שוב, אך גם זה לא עזר, הפקידה המשיכה לא לשמוע.  

11. לפתע, יצאה האישה מתוך העמדה וניגשה אלי, נעמדה לפני כשהיא נצמדת אל גופי באופן מטריד ביותר ובלתי נסבל, עד כי חשתי תחושת אונס. ותוך כדי, הרימה ראשה אל פניי, ואמרה לי בהתחכמות: "...כן, כן, מה את רוצה לדעת?...", כאילו לא שמעה את שאלתי שהפניתי אל הפקידה שעמדה לידה.

12כמעט ירקתי בפרצופה, והרחקתי אותה מעלי בבעיטה, אך נשמתי עמוקות, וחזרתי על שאלתי: "...לאן אני ניגשת בקשר לדוח תנועה...". ואז היא החלה לתקוף אותי בשאלות זדוניות בטון תקיף: "...את באת לבד?!... איפה העורך דין שלך?!..".

13. "...מה איכפת לך!?..." קטעתי אותה בתקיפות. ידעתי לאן היא חותרת, וברור שהיא תודרכה לקראת בואי בידי אותם גורמים עבריינים שפועלים לחיסולי בכל מקום, ומנסים ללא לאות לערער את דימויי העצמי הגבוה והאיתן, באמצעות הפעלת אנשים נחותים שיתייחסו אלי, על אף האבסורד שבכך על פניו, כאדם שאינו בר דעת.

14. תוך התעלמות מתגובתי, המשיכה האישה להמטיר עלי את השאלות הזדוניות שהוכנו מראש, בטון תקיף: "...יש מישהו איתך?!... את באת בלי עורך דין!?... איפה העורך דין שלך?!... "...מישהו בא איתך!?... איפה הוא... אני אדבר איתו... אני אסביר לו הכל מה שצריך!?...". 

15. הצגה שלמה, כדי להקרין לי דימוי עצמי, של מי שאינה ברת דעת עד כדי שלא ניתן להסביר לי לאן לגשת, ויש צורך שיתלווה אלי מבוגר אחראי שיהיה לי לפה... ואת הדברים האלה נבחרה לומר לי מי שהיא בעלת חזות של פועלת ניקיון, ולא בכדי.
אז צעקתי עליה: "...פוסטמה!... תסתכלי על עצמך לפני שאת מדברת אלי... עלובה, מכוערת ומטומטמת! ...את לא מבינה שמשתמשים בך, כי את מכוערת ומטומטמת?...".

16. אז היא השתתקה, ולפתע, הצביעה לעבר עמדת קבלת הקהל  שממול, ואמרה תוך שהיא כובשת חיוך מסופק: "...לכי לשם...", ומיד פנתה לאחור, וצעדה בנחישות חזרה אל מקומה שמאחורי עמדת הדמה שהוכנה לכבודי.


17. בדרכי אל עמדת קבלת הקהל הייתה לי תחושה קשה מאוד. ברור היה לי, כי אישה מטרידה זו, לא פעלה בתוך חלל ריק, ולמעשה היא הסנונית שמבשרת את הרעות הבאות. ושוב נוכחתי לגלות, כי בית משפט אינו, כי אם סינדיקט פשע.


18בית המשפט לתעבורה ת"א, שאתה משמש בו סגן נשיא, לימד אותי פרק חשוב בהלכות "תעשיית הרצח" לאחר שחוותי על בשרי במקום הזה, פשעים שטניים, גם מידי השופט העבריין אלי ספיר, כפי שאפרסם בבלוג.

19.  לכן, לא הופתעתי כאשר חוויתי קבלת פנים זדונית יזומה ומתוכננת, כמתואר לעיל, ולאחר מכן, גיליתי שגם אתה פועל נגדי באופן יזום ומתוכנן, כלהלן.

20. באולם בית המשפט עקבתי אחר התנהלותך מול המתדיינים שקדמו לי, ושמתי לב, כי בפתיחת כל דיון, קראת בשמו המלא של הנאשם, וכשזה קם, הקראת בפניו את האשמה המיוחסת לו, ואז שאלת אותו אם הוא מודה, ואם לא הודה זימנת אותו למועד מאוחר, וכך עד שהגעת אלי, ואז באופן לא מפתיע, הסדר השתבש לך.

21. הקראת את שמי הפרטי: מלכה... ואז נתקעת. עיוות פניך כמתקשה לקרוא את שם משפחתי, ומלמלת לעצמך בקול: "...מלכההההה... מה, מה זה?... מה זה?... אני לא מבין מה כתוב פה... מלכה מה?...".

22. שתקתי. רציתי לראות כמה זמן ייקח לך להציץ בטופס שבו מודפס שמי ולהקריאו בצורה מכובדת, אך זה לא קרה. המשכת למלמל בקול, עד שלבסוף קמתי ואמרתי: "...מלכה טייכר-מילר... זו אני...".

23. כאן אציין כיצד חברך, השופט העבריין, אלי ספיר, הפליא לעשות, כאשר ביקש מהתובעת המשטרתית שתמסור לו את כתובתי, במקום את שמי שמסרה לו כפי שעשתה עם כולם. הוא לחש לה: "...תני, תני, תני לי את הכתובת...", ואז הוא צעק לעברי בנוכחות אולם מלא אנשים זרים: "...את גרה ברחוב רופין 40?...", ובכך הפקיר את כבודי ופרטיותי, אך בעיקר סיכן את חיי, שהרי היה יכול להיות בין הנוכחים באולם, גם אדם מסוכן, שהיה עלול לעשות שימוש פלילי במידע הזה נגדי.

24. לאחר שהצגתי עצמי, ציפיתי שתקריא בפני את האשמה המיוחסת לי ותשאל אם אני מודה, כפי שעשית עם כולם, וגם זה לא קרה. פתאום נתקפת בהלם, הבטת עלי כאילו הייתי יצור מכוכב אחר, פתחת עיניך לרווחה, ובתדהמה קראת לעברי: "...את בכלל הולכת רגל!...". שתקתי. קיוויתי שתצא מההלם שאחז בך, אך המשכת להיות הלום, ושוב ושוב חזרת וקראת לעברי: "...את בכלל הולכת רגל...", כשכל פעם אתה נדהם מחדש כבראשונה. המשכתי לשתוק.

25. רגע לפני שעמדתי לעזוב את האולם ולהתרחק מהזוהמה החונקת שמצאתי בבית המשפט, השתחררת מהתדהמה שאחזה בך וחזרת לעצמך כקודם, ומבלי לשאול אותי אם אני מודה, הזמנת אותי למועד חדש.


26. ביקשתי למסור לך את כתב ההגנה המהווה גם כתב תביעה שכנגד, שהכנתי בעוד מועד, נספח א' הרצ"ב, אך אתה סירבת לקבלו בכל תוקף. מכתבי זה, על כל מצורפיו מהווים חלק בלתי נפרד מהתיק.

27ודאי תטען, כי שמי על התיק היה מטושטש, ולכן התקשית לקוראו. ובכן, אני יודעת ששמי על התיק היה מטושטש, ראיתי זאת בעת ההרשמה, ומיד הבנתי, כי הטשטוש הזה הוא האקדח מהמערכה הראשונה שיירה במערכה השנייה.


28. מיותר לומר, כי טשטוש שמי נעשה בזדון, כמו גם קבלת הפנים הזדונית ע"י פקידים, כמתואר לעיל. ורק לחשוב, שבזמן שאני נערכתי למשפט, נערכתם במקביל כאן בבית המשפט, שאמור להיות מקום של צדק, יושר ובשורה לחלש, וקשרתם קשר נגדי.

29. הלא בדיוק מה שעשיתם לי בבית המשפט ביום הדיון, עשו לי השוטרים, כאשר אותם גורמים עבריינים שהפעילו את השוטרים נגדי הפעילו גם אתכם כאן בבית המשפט נגדי, סינדיקט פשע. אז איך אני יכולה לסמוך על שיפוטך?

30. ברור לי שאין לי לצפות למשפט צדק מידך, אבל גם איני מבקשת להחליפך, כי ברור לי גם, שכל שופט שיחליף אותך לא יהיה שונה ממך.

31. לסבר את האוזן, אביא טעימה מהטרור השטני היזום והמתוכנן שמפעילים עלי אותם גורמים עבריינים שהפעילו את השוטרים ואת בית המשפט, שגם מפעילים את עובדי עיריית ת"א המושחתים.

32בתאריך 2.5.2012, חזרתי בערב הביתה, ומצאתי על דלתי הודעה שהשאירו לי פקחים מושחתים של עיריית ת"א, רצ"ב ההודעה.                                                                                                                                 נספח ד'

33כמובן שכל מה שנרשם בהודעה, נספח ד' הרצ"ב, הוא שקרי וזדוני על פניו, וגם הודעה זו הינה בבחינת האקדח במערכה הראשונה שיירה במערכה השנייה, שבה באים פקחי העירייה הבריונים, שוברים לי עציצים, מפרקים לי את פינת הישיבה, ומשאירים אחריהם פוגרום, ואז אני משקמת הכל מחדש עד לפוגרום הבא. כך משמשים פקחי העירייה, אמצעי להפעלת טרור עלי בידי "תעשיית הרצח" במטרה למנוע ממני לעשות שימוש וליהנות מדירתי, ולהפוך את חיי לגיהינום.

34. כמובן שזו רק טיפה בים הפשעים הנוראים שהעירייה ביצעה ומבצעת בי, אך אין דרך שאני יכולה להושיע את עצמי. מבקרת העירייה, עו"ד חיה הורוביץ,  וראש העיר, רון חולדאי, התעלמו מתלונותיי, גם הם אוכלים מידי הפשע הזה. וכידוע לך, גם אין לי משטרה וגם לא בית משפט, אז אני נאלצת לספוג בכניעה טרור שטני.

35אך לא לשם כך צירפתי את ההודעה, נספח ד' הרצ"ב. אלא, כפי שהנך רואה גם הפיקוח פונה אלי בשם משובש: טייבר במקום טייכר.
לכאורה, טעות דפוס טיפשית, אך לא. זו שגיאה זדונית מכוונת, מאחוריה עומדים אותם עבריינים שגם טשטשו את שמי בתיק שלפניך... 
שגם רצחו את הוריי הי"ד, ואת אחותי הבכורה ובעלה הי"ד, ואת שכנתי, אסתר רבינוביץ' הי"ד,  ואת בעל הבית, יעקב שטיינפלד הי"ד...
אותם גורמים שהפרידו בין בני משפחתי לדורותיה, תוך שימוש בהיפנוזה ושליטה על מוחם של ילדים רכים בשנים...
שמחסלים אותנו בזה אחר זה, ומוחקים משפחות שלמות ודורות מעל פני האדמה, בעבור כסף, שררה וכוח....


ואני שואלת אותך אדוני, בעיקר כאדם, אתה חי טוב?....                                                                                                                                                                 





אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה