דפים

יום שבת, 12 במאי 2012

המשטרה מפעילה אותי לבצע עבירת תנועה בצומת אלנבי פינת מקווה ישראל ת"א, בהיפנוזה.

נספח ג'
מועד המשפט מתקרב. המשטרה כנראה רוצה לטעון שאני עבריינית תנועה סדרתית, ולכן, כ-3 ימים לאחר שפרסמתי את האירוע כמפורט בנספח ב', משקיעה המשטרה מאמצים והפעם היא לא לוקחת סיכון והולכת על בטוח.

ולהלן האירוע:
יצאתי מחנות לבעלי חיים, שברח' יהודה הלוי 49, ת"א, וצעדתי לכיוון רח' אלנבי. פני היו מועדות אל בית הקפה שברח' מקווה ישראל פינת נחלת בנימין.
בצומת אלנבי 117 פינת יהודה הלוי 47, פניתי שמאלה, לחצות את כביש יהודה הלוי  ואחריו את כביש מקווה ישראל, אל צומת אלנבי  119 פינת מקווה ישראל 2,  כדי לחצות משם את רח' אלנבי ולהמשיך אל יעדי.

לציין, כי מי שעוקב אחריי, יכול היה לצפות שאעשה את המסלול הזה.

2 הכבישים שעמדתי לחצותם, זהים כמעט לחלוטין לכבישים נשוא הדו"ח. הם כבישים רחבים, דו מסלוליים כל אחד, וביניהם מתחם אי תנועה גם הוא רחב.

ידוע לי מזה שנים, כי הרמזורים ב- 2 כבישים אלה, תמיד מהבהבים באותו צבע, או ירוק או אדום. הפעם הופתעתי לגלות, כי הרמזור בכביש יהודה הלוי, הראשון, ירוק, והרמזור בכביש מקווה ישראל, השני, אדום. כ"כ, היה לי מוזר לראות, כי למרות שהרמזור בכביש מקווה ישראל הבהב אדום להולכי רגל, הכביש היה שומם מכלי רכב, בשעה שהכביש אמור להיות סואן .
ואז הבחנתי ברכב ואן משטרתי חונה באורות דלוקים, צמוד למדרכה באלנבי 119, לפני מעבר החצייה, פינת מקווה ישראל 2.


הבנתי, שהרמזורים קיבלו טיפול זדוני מידי השוטרים העבריינים, ולא היה לי ספק שבתוך הואן המשטרתי מותקנת מצלמה שאמורה לתעד אותי מבצעת עבירת תנועה. אמרתי לעצמי: "...טוב, אז הם טיפלו ברמזור... אבל אני רואה שהרמזור השני אדום... ואני גם רואה אותם... אז מה הם חושבים, שאני אעבור באור אדום, ועוד כשאני רואה אותם מולי?...".

חשבתי, מטומטמים, וירדתי לחצות את כביש יהודה הלוי, הראשון, שבו הרמזור הבהב ירוק, בידיעה ובכוונה ברורה, לעצור במתחם אי התנועה המפריד בין שני הכבישים, ולהמתין שהרמזור בכביש השני, כביש מקווה ישראל, יתחלף לירוק.
אך מתברר, כי הטיפול הזדוני ברמזור, היה רק חלק מתכניתם השטנית של אוכפי חוק מושחתים אלה, והם לא התכוונו להשאיר את ההחלטה בידי אם לעבור באדום או בירוק, אלא, תכננו לכפות עלי לעבור באדום, וגרמו לי לפעול באופן הזוי לחלוטין, בניגוד לרצונותיי, לכוונותיי ולהחלטותיי, כשהם משתמשים באמצעי היפנוזה. 

וזה מה שהתרחש:
כאמור, ירדתי לחצות את כביש יהודה הלוי, הראשון, המרומזר בירוק, וצעדתי לאיטי, במושכי אחריי עגלת קניות כבדה, וגופי רוכן קדימה להקל על הסחיבה.
ואז לפתע, לאחר כ-4 צעדים, גופי הזדקף, ראשי הורם כאשר סנטרי משוך קדימה, ובקלילות בלתי מוסברת פתחתי בהליכה מהירה ובלתי נשלטת, כשאני לא חשה את עגלת הקניות הכבדה שאחזתי בידי, ובכלל לא חשתי שאני אוחזת דבר בידי.
כך צעדתי בצעדים נחושים קדימה, תוך הרמת ברכיים והנפת הרגל קדימה, באופן שלא מאפיין את הליכתי. ובו בזמן גם הפסקתי לשמוע את רעש הרחוב.
בהתקרבי אל מתחם אי התנועה, מישהו שצעד מאחוריי, השיג אותי ועלה לפניי על אי התנועה ואני אחריו. מזווית עיניי, הוא נראה כצללית, אך חשבתי לעצמי, שכך נראה אדם כשמביטים בו מזווית העין. הצללית גמעה במהירות את מתחם אי התנועה, וירדה על כביש מקווה ישראל, ואני בעקבותיה, לא ראיתי כלל רמזור.
לציין, כי גם כאשר הצללית כבר צעדה לפניי כשגבה אלי, עדיין ראיתי צללית, אך הדבר כלל לא נראה מוזר בעיניי. כעבור מספר צעדים הצללית פשוט נעלמה, כמו התאדתה...
מיד לאחר מכן, שוב שמעתי את רעש הרחוב... ושוב חשתי את כובד עגלת הקניות שסחבתי... ואז גם גיליתי שאני נמצאת לבדי באמצע מעבר החצייה על כביש מקווה ישראל כשהרמזור אדום... ורכבים החלו להתקרב לעברי...

נתקפתי בהלה וקריאה נפלטה מפי: "...אמא'לה!... מה אני עושה כאן... איך הגעתי לכאן...". ומיהרתי להגיע אל המדרכה ממול, שבצמוד אליה חנה הואן המשטרתי.

אף שוטר לא נראה בשטח למרות שהיה רכב משטרתי חונה במקום, בשום שלב לא הופיע שוטר והעיר לי על החצייה האסורה, וכמובן שלא נרשם לי דו"ח. חלונות הואן היו מוגפים וכהים וכל האורות בו דלקו. העליונים והתחתונים.

ברגע הראשון תהיתי: "...איך יכולתי כך לחלום...", אך מיד התעשתי ואמרתי לעצמי: "...אין מצב שחלמתי... הרי ראיתי את השוטרים ואת הרמזור האדום והיה ברור לי שאני עוצרת במתחם אי התנועה... והייתי דרוכה להקפיד על כך...".
ואז הבנתי, שלא פעלתי מתוך עצמי, אלא הופעלתי בהיפנוזה.

צמרמורת אחזה בי, שהרי אם אפשר להפעיל אותי כך בניגוד לרצוני, הרי שאפשר באותו אופן גם להוביל אותי אל מתחת לגלגלי רכב שימחץ אותי למוות...

כבר ניצלתי בעור שיני מכמה ניסיונות דריסה זדוניות, ובמשפחתי היסטוריה של תאונות דרכים הזויות
כ"כ, קיבלתי איום על חיי בפייסבוק ע"י בחור בשם אלחנן קאהן, ששאל אותי 
"...מה את יודעת על שיטת רצח בתאונת דרכים... כאשר יש 2 עדים שיעידו שהקורבן הוא אשם?...".


* * * * * * * * * * * * 

משך כחודש וחצי לאחר האירוע הנ"ל, ביצעתי בדיקה בצומת הזו, בשעות שונות ובעיקר בשעות הערב,  והתברר לי באופן חד משמעי, כי 2 הרמזורים ב-2 הכבישים, מהבהבים תמיד באותו זמן, או ירוק או אדום, ולא היה פעם אחת שהרמזורים הבהבו בצבעים מנוגדים.

* * * * * * * * * * * *
   
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה