ב-4.6.2006 פרסמה רוני אלוני-סדובניק, מאמר ב-Ynet, בעקבות ראיון שנתן שופט העליון בדימוס, מישאל חשין, לרגל פרישתו. המאמר קרוי: תיבת הפנדורה של מישאל חשין.
להלן אצטט מתוך המאמר:
"...תודה לשופט העליון מישאל חשין על שפתח למעננו את תיבת הפנדורה של שופטי ישראל... חשין נשאל מה דעתו על פיטוריה של השופטת הילה כהן, שנתפסה בזיוף פרוטוקולים... וזו תשובתו:
"ישבתי במשפטי משמעת קודמים. הם פשוט לא הודלפו. היו מקרים יותר גרועים מזה, שעברו בלא כלום, נגמרו באזהרה ואף אחד לא יודע, לא שומע. ככה צריכים להיגמר דברים, כי ברגע שאתה מפרסם דבר כזה - באותו הרגע השופט נשרף...".
אז גב' אלוני-סדובניק שואלת: ...מה יכול להיות חמור יותר משופט שמזייף מסמכים? קבלת שוחד? הטיית משפט למקורבים? שופט שגנב? או אולי שופט שברח ממקום בו ביצע תאונת דרכים?... החומות הבצורות בהן הקיפו עצמם השופטים מפני ביקורת ציבורית, חשפו את תופעת הנפוטיזם במערכת המשפט ובמשרד המשפטים: נשותיהם של שופטים שזוכות לקידום מטאורי, העלמת עין ממחדלים של שופטים המקורבים לבית המשפט העליון, תפירת מכרזים לילדי הבכירים במערכת, ומסלול קידום מהיר למי שהעליון חפץ ביקרו...".
* * * * * * * *
גב' אלוני-סדובניק, לא תאמיני. יש גרוע מכל מה שחשבת עליו... שופטים הקושרים קשר נגד בעל דין חלש, ורוצחים אותו במחי קולמוס, בעבור טובות הנאה.
* * * * * * * *
אדוני השופט חשין, אני רואה בחומרה רבה את הדברים שאמרת.
במדינת חוק, ככה לא צריכים להיגמר דברים, אשר שופטים מבצעים והם גרועים יותר מזיוף פרוטוקולים. שופטים חורצים גורלות אדם וטווים את הנורמות החברתיות, אסור שידבק בהם דברים חמורים כאלה!
גוף ציבורי בכלל ומערכת אכיפת החוק בפרט, המתנהלים כפי שחשפת, הנם סכנה לציבור.
ישנה גילדה אחת, שבה נהוג לגמור עניינים גרועים מזיוף פרוטוקולים, ע"י הסתרה, שתיקה והשתקה, היא קרויה: עולם הפשע התחתון.
האם בית המשפט, ומערכת אכיפת החוק בכלל, שואפים להידמות לעולם הפשע התחתון?
בימ"ש חייב להוות דוגמה להגינות, יושר, טוהר מידות, שמירת החוק, המוסר וכבוד האדם... ולשם כך יש צורך בשקיפות... ורק כך יכול בימ"ש למלא את ייעודו.
שופט שאינו מבין את השליחות שהופקדה בידיו, ועושה שימוש בכוח משרתו לביתו ו/או נגד בעלי דין, ובעיקר אם התברר שהוא פועל ממניעים זרים ו/או פליליים, והתקנון לשופטים לא מחייב אותו, הרי שהוא מהווה תשתית פורייה וטובענית לחדירת הפשע המאורגן לבית המשפט...
מפחיד לגלות, כי זה סוג השופטים הממלאים את היכל המשפט בישראל.
שופטים עבריינים, גם אם איש לא יודע ולא שומע על מעלליהם... הם עדיין מהווים סכנה לציבור.
מיותר לומר, כי מידע שהמערכת מסתירה מהציבור, אינו מוסתר מהגורמים העבריינים הפועלים בתוך בימה"ש.
בעלי הון עבריינים יודעים מי השופט העבריין, שאפשר לשחדו בתמורה למתן פס"ד שישביע את רצונם.
כל בר דעת מבין, כי שופטים העושים מעשים חמורים יותר מזיוף פרוטוקולים, אינם יכולים לשמש בתפקיד שיפוטי. הם הוכיחו, שאינם מבינים את השליחות המוטלת עליהם, ואינם מבדילים בין טוב לרע, בין מותר לאסור, בין נכון לשגוי, ובעיקר בין חוקי לפלילי, אז כיצד אפשר לסמוך על שיפוטם בעניינים אלה, ובמקרים חמורים הם אף מנצלים לרעה את האמון והכוח שניתן להם. אז מדוע לא לזרוק אותם מהמערכת ולפנות את מקומם לשופטים ראויים?
בפברואר 2007, בעקבות כוונת שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, לחולל רפורמה בביהמ"ש, שנתפסה כפגיעה בביהמ"ש, התבטא שופט העליון בדימוס, מישאל חשין, ואמר כך:
"...אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון, אני הייתי לאחר מכן, אבא שלי הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון, ואני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון... ביהמ"ש הוא ביתי, ומי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו...".
ובכן אדוני השופט, בלי משים חשפת עוד אחת מהרעות החולות של בתי המשפט בישראל, שיש לעקרה מן היסוד בחקיקה נוקשה ובלתי מתפשרת, והיא תופעת הנפוטיזם המסכנת את עצמאותו של ביהמ"ש.
ולגבי הסיפא של התבטאותך זו, אומר לך זאת:
בית המשפט אינו ביתו של אף שופט, כי אם ביתו של הציבור, ושל הציבור בלבד, הציבור הוא בעליו, וכל מצב אחר הוא בבחינת "קם הגולם על יוצרו".
הציבור אינו מוכן עוד לשתוק נוכח השתלטותה של גילדת עבריינים על ביתו והפיכתו לקן צרעות רוחש פעילות פלילית, נגדו
בשם רבבות הקורבנות של "תעשיית הרצח", שאני ומשפחתי נמנים אליהם, שמערכת אכיפת החוק אמורה הייתה להיות לנו בית מגן, אך עבריינים השתלטו עליה והפכוה לביתם, אני נשבעת לגדוע ידיהם של כל העבריינים שמרימים יד על ביתנו, וגוזלים מאיתנו את זכותנו להיות מוגנים בביתנו.
* * * * * * * *
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה