אני עדיין בחיים, אבל שורדת כמעט כל יום ניסיונות חיסול.
גם לאחר שחשפתי את התכנית הקיימת, לחלוב את חלקי בירושה המשפחתית, באמצעות כפילה שיש לי, ולאחר מכן להעלים אותי, האיום על חיי עדיין קיים, כל עוד אין מי שמוכן להציל אותי.
כפילתי, שאגב הכרתיה, היא ישראלית המתגוררת בארה"ב, ומסתבר שיש לה בן זוג שהוא כושי.
על רקע זה אני מוטרדת באופן שוטף, ע"י גורמים עבריינים שמנסים ליצור מצג שווא כאילו אני דוברת אנגלית ויש לי בן זוג כושי, וע"י כך להוכיח שאני היא כפילתי.
למי מיועד מצג השווא?
מצג השווא נועד לשמש ככיסוי בידי שופט עבריין, לצורך מתן החלטה פלילית, להעברת רכושי לידי עבריינים.
הקלות המפחידה שבה יכולה "תעשיית הרצח" לזייף זהויות בני אדם, בעזרת זרועותיה הארוכות המרושתות בכל בצמתים החשובים
במדינה, לרבות, משרד הפנים, בית משפט, ומשטרה, אמורה להדיר שינה מעיני כל אזרח שומר חוק במדינה.
רצ"ב קישור לפתק שאני מעדכנת באופן שוטף בפייסבוק:
הצעות חברות והודעות הזויות - הכנה לרציחתי.
31.3.2012 - שבת - שבוע לפני ליל הסדר
נכנסתי לבית הקפה ארומה, תל אביב, דיזינגוף פינת גורדון.
המקום הקבוע שלי היה תפוס, אבל גם כל המקומות האחרים והיה מקום אחד פנוי, על הבר, בפינה.
1.6.2012 - יום שישי
חומוס בבן יהודה
בית קפה טלושני
3.6.2012 - יום ראשון
ישבתי בבית קפה "בריסטה", ברח' כצנלסון 13, ברמת גן, השעה 13:30, הייתי שקועה בעבודה על המחשב ליד הבר בחוץ.
לפתע חשתי מישהו עומד מימיני ומתנשף. בבהלה הפניתי ראשי ימינה וראיתי לידי, בחור בשנות השלושים לחייו, כהה עור, בעל חזות של פליט סודני/אריתראי.
צעקתי לעברו: "...לך מפה מהר!...",
אך הוא לא המשיך לעמוחד במקומו, וחייך אלי בפה מלא, ותוך כדי שאל אותי בעברית במבטא זר: "...מה נשמע?..." כאילו הכיר אותי.
צרחתי עליו בכל כוחי שיסתלק והוא המשיך לעמוד במקום ולחייך אלי, וכשהמשכתי לצרוח עליו, הוא לפתע שלח מבט אלים לעבר המחשב שלי, הבנתי שהוא נשלח גם כדי לנסות לשבור לי את המחשב.
מיד סגרתי, ואחזתי את המחשב חזק בשתי ידיי תוך שאני משעינה את פלג גופי העליון לסוכך על המחשב, וכך פניתי אל בעל המקום, ששמו, רפי, שישב בפינה ולא קם לסלק את הבחור הזה, וצעקתי לעברו: "...מה זה פה?!... למה אני מוטרדת ע"י טיפוסים כאלה פה בבית הקפה שלך?!...".
אז בעל המקום התקרב אל הבחור, וכשזה ראה אותו מתקרב הוא מיד הסתובב והסתלק. ראיתי שהוא עולה על זוג אופניים, שניצבו במרכז המדרכה ליד בית הקפה, ונעלם במהירות מהמקום.
הייתי ממש נסערת. בעל המקום שאל אותי: "...מי זה?...", אמרתי לו: "...אין לי מושג... חשבתי שאולי אתה יודע מי זה...", אז בעל המקום אמר לי: "...לא, אני לא יודע, פעם ראשונה אני רואה את הבנאדם הזה...".
הרשומה עדיין בכתיבה.
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.
גם לאחר שחשפתי את התכנית הקיימת, לחלוב את חלקי בירושה המשפחתית, באמצעות כפילה שיש לי, ולאחר מכן להעלים אותי, האיום על חיי עדיין קיים, כל עוד אין מי שמוכן להציל אותי.
כפילתי, שאגב הכרתיה, היא ישראלית המתגוררת בארה"ב, ומסתבר שיש לה בן זוג שהוא כושי.
על רקע זה אני מוטרדת באופן שוטף, ע"י גורמים עבריינים שמנסים ליצור מצג שווא כאילו אני דוברת אנגלית ויש לי בן זוג כושי, וע"י כך להוכיח שאני היא כפילתי.
למי מיועד מצג השווא?
מצג השווא נועד לשמש ככיסוי בידי שופט עבריין, לצורך מתן החלטה פלילית, להעברת רכושי לידי עבריינים.
הקלות המפחידה שבה יכולה "תעשיית הרצח" לזייף זהויות בני אדם, בעזרת זרועותיה הארוכות המרושתות בכל בצמתים החשובים
במדינה, לרבות, משרד הפנים, בית משפט, ומשטרה, אמורה להדיר שינה מעיני כל אזרח שומר חוק במדינה.
רצ"ב קישור לפתק שאני מעדכנת באופן שוטף בפייסבוק:
הצעות חברות והודעות הזויות - הכנה לרציחתי.
31.3.2012 - שבת - שבוע לפני ליל הסדר
נכנסתי לבית הקפה ארומה, תל אביב, דיזינגוף פינת גורדון.
המקום הקבוע שלי היה תפוס, אבל גם כל המקומות האחרים והיה מקום אחד פנוי, על הבר, בפינה.
1.6.2012 - יום שישי
חומוס בבן יהודה
בית קפה טלושני
3.6.2012 - יום ראשון
ישבתי בבית קפה "בריסטה", ברח' כצנלסון 13, ברמת גן, השעה 13:30, הייתי שקועה בעבודה על המחשב ליד הבר בחוץ.
לפתע חשתי מישהו עומד מימיני ומתנשף. בבהלה הפניתי ראשי ימינה וראיתי לידי, בחור בשנות השלושים לחייו, כהה עור, בעל חזות של פליט סודני/אריתראי.
צעקתי לעברו: "...לך מפה מהר!...",
אך הוא לא המשיך לעמוחד במקומו, וחייך אלי בפה מלא, ותוך כדי שאל אותי בעברית במבטא זר: "...מה נשמע?..." כאילו הכיר אותי.
צרחתי עליו בכל כוחי שיסתלק והוא המשיך לעמוד במקום ולחייך אלי, וכשהמשכתי לצרוח עליו, הוא לפתע שלח מבט אלים לעבר המחשב שלי, הבנתי שהוא נשלח גם כדי לנסות לשבור לי את המחשב.
מיד סגרתי, ואחזתי את המחשב חזק בשתי ידיי תוך שאני משעינה את פלג גופי העליון לסוכך על המחשב, וכך פניתי אל בעל המקום, ששמו, רפי, שישב בפינה ולא קם לסלק את הבחור הזה, וצעקתי לעברו: "...מה זה פה?!... למה אני מוטרדת ע"י טיפוסים כאלה פה בבית הקפה שלך?!...".
אז בעל המקום התקרב אל הבחור, וכשזה ראה אותו מתקרב הוא מיד הסתובב והסתלק. ראיתי שהוא עולה על זוג אופניים, שניצבו במרכז המדרכה ליד בית הקפה, ונעלם במהירות מהמקום.
הייתי ממש נסערת. בעל המקום שאל אותי: "...מי זה?...", אמרתי לו: "...אין לי מושג... חשבתי שאולי אתה יודע מי זה...", אז בעל המקום אמר לי: "...לא, אני לא יודע, פעם ראשונה אני רואה את הבנאדם הזה...".
הרשומה עדיין בכתיבה.
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם, בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה